כתרים

כתרים לשיניים הם חלק חשוב מרפואת השיניים המשקמת. זהו פתרון נפוץ לשיניים שניזוקו בצורה משמעותית. הכתר הוא מעין "כיפה" מלאכותית שמולבשת על שן פגועה, ומשמשת כשכבת הגנה חזקה שמחזירה לשן את הצורה, החוזק והתפקוד התקין שלה. בכך, כתר לשן מגן על מה שנותר מהשן הטבעית, משחזר את המראה האסתטי שלה ומאפשר לעיסה ודיבור כרגיל.

 

מה זה כתר בשן?

כתר שיניים הוא כיסוי מלאכותי בצורה של כותרת שן, שעוטף שן קיימת מכל צדדיה. למעשה, ניתן לחשוב על הכתר כ"חליפה" קשיחה שמולבשת על השן הפגועה. מטרתו של הכתר היא לחזק את השן, להגן עליה מפני נזק נוסף (כמו שברים או חדירת חיידקים) ולהשיב לה את הצורה והאסתטיקה שאבדה. כותרת השן הטבעית שלנו מצופה אמייל שנותן לה חוזק ועמידות, וכאשר הכותרת הטבעית נפגעת בצורה רחבה (עקב חבלה, ריקבון, שבר וכדומה), הכתר מהווה תחליף מלאכותי שמחליף את כותרת השן הפגועה. הכתר "מתלבש" על גבי חלק השן שנשאר ומעוצב כך שייראה ויתפקד כמו כותרת של שן טבעית.

 

מתי עושים כתר בשן?

ישנם מספר מצבים שכיחים בהם רופא השיניים ימליץ על הרכבת כתר לשן כחלק מתוכנית הטיפול. באופן כללי, כתר מוצע כאשר השן חלשה או פגועה מדי מכדי לשחזרה באמצעות סתימה רגילה, אך עדיין ניתן להציל את השן במקום לעקור אותה. להלן הסיבות העיקריות לכתרים בשיניים:

• לאחר טיפול שורש מקיף: טיפולי שורש מצילים את השן מזיהום בעצב. לאחר טיפול שורש, השן נשארת עם קירות דקים חלשים ושבירים יותר, ולכן מקובל לכסות אותה בכתר כדי למנוע שבר בעתיד.
• שן עם חור גדול או מבנה מוחלש: במקרים של עששת נרחבת או שחזור גדול (סתימה גדולה), כאשר חלק ניכר ממבנה השן חסר, כתר יספק הגנה טובה יותר מאשר סתימה. מילוי רגיל עלול לא להחזיק מעמד בעומס וייתכן שיגרום לשן להסדק שוב. כתר לעומת זאת מאחד ועוטף את השן ומגן עליה לאורך זמן.
• שיקום שן סדוקה או שבורה: שברים משמעותיים בכותרת השן, למשל עקב חבלה או לעיסה של משהו קשה, מצריכים לעיתים כתר. כתר יכול לאחד שבר ולמנוע מהשן להישבר לחלוטין. אם הסדק הוא שטחי או קטן ייתכן שיספיק טיפול שמרני יותר, אך סדקים עמוקים לרוחב הכותרת כמעט תמיד יסתיימו בכתר.
• שן לאחר טראומה או פגם מולד: חבלות בשיניים, שחיקה קיצונית (שיניים "שקופות" או קצרות משחיקה) או פגמים אסתטיים מולדים בצורת השן, בכל אלה ניתן להשתמש בכתר לשיפור הצורה, החוזק והמראה של השן. לעיתים כתר נעשה גם מטעמים אסתטיים גרידא, למשל לשן קדמית מוכתמת מאוד או עקומה שלא ניתן לשקם בציפוי פשוט.
• השלמת שן חסרה כגשר על שתל: כשחסרה שן שלמה ומבצעים השתלת שן (שתל דנטלי), החלק שרואים בפה יהיה כתר שמוברג או מודבק על גבי השתל. כלומר, הכתר מחליף את השן החסרה כדי למלא את הרווח ולהחזיר את המראה והתפקוד. במקרה זה הכתר אינו על שורש טבעי אלא מורכב על שתל, אך למטופל הוא נראה ומתפקד כשן לכל דבר.
• גשר דנטלי: בהיעדר שן אחת ניתן למלא את החלל באמצעות גשר דנטלי שמורכב לפחות מ-3 כתרים: שני כתרים מהווים עוגנים על השיניים הבריאות משני צידי הרווח, וכתר אמצעי שממלא את מיקום השן החסרה. פתרון זה מאפשר שחזור פונקציונלי ואסתטי ללא צורך בהשתלת שתל, אך דורש השחזה של השיניים שמהוות עוגן והקפדה על היגיינת הפה כדי למנוע עששת ודלקת חניכיים סביב נקודות העיגון.

חשוב לזכור שכתר הוא השיקום הסופי של השן בתהליך הטיפול. לאחר שטיפלנו בעששת, בעצב השן (אם היה צריך טיפול שורש) ובנינו בסיס יציב, הכתר הוא "הטאץ' האחרון" שמאפשר לשן לחזור לתפקוד מלא לאורך שנים. אם כתר מבוצע היטב, הוא יכול להציל שן מוחלשת למשך זמן רב. לעומת זאת, אם מנסים להסתפק בסתימה גדולה במקום שבו מתבקש כתר, יש סיכון שהשן תישבר או שהטיפול יכשל תוך זמן קצר. מסיבה זו רופאי שיניים לעיתים ימליצו על כתר כפתרון יציב ובטוח יותר לשן פגועה, במקום טיפולים שמרניים שלא יחזיקו מעמד.

 

מה ההבדל בין כתר לשתל?

מטופלים רבים מתבלבלים בין כתר לבין שתל דנטלי, אך מדובר בשני דברים שונים לחלוטין המשמשים למצבים שונים. כתר הוא תחליף לחלק העליון (כותרת) של השן הטבעית, והוא מורכב על גבי שורש קיים של אותה שן או על השתל. לעומת זאת, שתל דנטלי הוא פתרון כאשר חסרה שן שלמה, כולל השורש. השתל הוא בורג מתכתי המוחדר לעצם הלסת כתחליף מלאכותי לשורש שנעקר, ועל גבי השתל מרכיבים לבסוף כתר שישמש ככותרת השן.

 

מהו ההבדל בין כתרים "של פעם" לכתרים מודרניים?

רפואת השיניים התפתחה מאוד בעשורים האחרונים, וכך גם תחום הכתרים. כתרים "של פעם" מתייחסים לרוב לכתרי מתכת ישנים (למשל כתרי זהב או נירוסטה) או לכתרי חרסינה עם בסיס מתכת שאפיינו את העבר. כתרים ישנים אלו היו פונקציונליים וחזקים, אך לעיתים קרובות ניתן היה לזהותם בקלות בגלל צבעם המתכתי ובשל פס אפור ליד החניכיים עם הזמן. כיום, לעומת זאת, זמינים כתרים מודרניים מחומרים מתקדמים שמציעים גם חוזק מצוין וגם אסתטיקה גבוהה מאוד. למעשה, בימינו קשה מאוד להבחין בכתר איכותי בתוך הפה. אפילו כתר על שן קדמית יכול להיראות טבעי לחלוטין בחיוך.

ההבדלים העיקריים בין כתרים ישנים לחדשים כוללים את חומרי הייצור ואת שיטות ההכנה. בעבר הייתה הסתמכות רבה על מתכות כהות (כמו סגסוגות כסף) ליצירת כתר, ואילו היום עוברים לשימוש נרחב בחומרים קרמיים ללא מתכת כמו זירקוניה וחרסינה מלאה. בנוסף, טכנולוגיות דיגיטליות חדישות מאפשרות ייצור כתרי שיניים בהדמיה ממוחשבת וחריטה מדויקת (CAD/CAM), מה שמשפר את דיוק ההתאמה של הכתר לשן. התוצאה היט כתרים מודרניים שמתאימים במדויק לשן, עמידים מאוד לאורך זמן, אסתטיים יותר (בעלי שקיפות וגוון דומים לשן טבעית) ובעלי סבירות נמוכה לגרום לגירוי חניכיים או הכתמה של שולי החניכיים.

כיום כמעט ולא משתמשים בכתרי מתכת טהורה לשיניים בשל הדרישה האסתטית הגבוהה של המטופלים. אפילו כתרים עם בסיס מתכתי (PFM) הולכים ומאבדים פופולריות, לטובת כתרים קרמיים מלאים.

 

מהם סוגי הכתרים לשיניים?

בעקבות הפיתוחים ברפואת שיניים, קיימים כמה סוגים נפוצים של כתרים דנטליים. כל סוג עשוי מחומר שונה או שילוב חומרים, ולכל אחד יתרונות מסוימים. סוגי הכתרים העיקריים כוללים:

• כתר מתכת מלא (יצוק): כתר העשוי כולו מסגסוגת מתכת. לרוב משתמשים במתכות אצילות (כמו זהב, פלטינה, טיטניום, פלדיום) בשל עמידותן לקורוזיה, או בסגסוגות זולות יותר (פחות אצילות) במקרים חסכוניים. יתרונו של כתר מתכת הוא חוזק מעולה ועמידות לשנים רבות, והוא אינו נשבר כמעט לעולם. החיסרון הוא באסתטיקה. צבעו מתכתי כהה ובולט, ולכן נהוג להשתמש בו רק לשיניים אחוריות מאוד שלא נראות בחיוך. כיום כתרי מתכת טהורה פחות נפוצים מפעם, בשל קיומם של פתרונות אסתטיים יותר.
• כתר חרסינה מאוחה למתכת (PFM): זהו כתר המשלב בסיס מתכת עם ציפוי חרסינה חיצוני. הרעיון הוא לקבל את חוזק המתכת בפנים, יחד עם מראה לבן-טבעי של חרסינה בחוץ. כתרי PFM היו במשך שנים הסוג הנפוץ ביותר, שכן הם נותנים איזון בין חוזק לאסתטיקה ובמחיר סביר. הם מתאימים לשיניים קדמיות ואחוריות, אך יש לקחת בחשבון שבחלוף שנים תיתכן הופעת פס כהה ליד החניכיים. איכות כתר PFM תלויה גם בסוג המתכת (מתכות אצילות עדיפות למניעת קורוזיה ודלקות חניכיים) וגם באיכות החרסינה והעבודה במעבדה.
• כתר חרסינה מלאה (All-Ceramic): כתר העשוי 100% חרסינה ללא שלד מתכת. כתרי חרסינה מלאים מעניקים את האסתטיקה הגבוהה ביותר, מכיוון שהחומר קרמי ומאפשר שקיפות אור טבעית ממש כמו שן אמיתית. אחת הטכנולוגיות הבולטות בסוג זה הוא כתר חרסינה מסוג ליתיום דיסיליקט הידוע בשם המסחרי E-max, שנוצר בדחיסה מיוחדת של חרסינה וזכוכית לקבלת חוזק משופר. כתרי E-max וחרסינה מלאה אחרים מומלצים במיוחד לשיניים קדמיות בזכות המראה המרהיב שלהם, אך ניתן להשתמש בהם גם בטוחנות. עם זאת, כתרי חרסינה מלאים פחות חזקים מכתרי מתכת או זירקוניה, ולכן במקרים של עומסי לעיסה כבדים מאוד או אצל מי שסובל מחריקת שיניים ייתכן שימלצו לכם על חומרים עמידים יותר. כמו כן, כתרי חרסינה מלאים נוטים להיות יקרים יותר מ-PFM.
• כתר זירקוניה: זהו כתר העשוי מחומר קרמי חזק במיוחד בשם זירקוניום-דיאוקסיד (Zirconia). זירקוניה משלבת בין תכונות מתכת לתכונות חרסינה. זרקוניה קשיחה מאוד ועמידה (אינה נשברת ואינה נשחקת בקלות), ובו זמנית בעלת צבע לבן-טבעי וחדירות אור חלקית המדמה מראה של שן טבעית. כתרים מזירקוניה מיוצרים לרוב בחריטה דיגיטלית מדויקת, מה שמבטיח התאמה מצוינת לשן. ניתן להכין כתר זירקוניה מלאה (כתר מונוליטי ללא חרסינה בכלל) שמתאים בעיקר לשיניים אחוריות ולמטופלים עם שחיקת שיניים חזקה. לחלופין, לשיניים קדמיות נהוג לעיתים להשתמש בכתר עם בסיס זירקוניה וציפוי חרסינה מעל, כדי להשיג שקיפות ויופי מרביים. כתרים מזירקוניה נחשבים כיום לאיכותיים ביותר מבחינת עמידות ואסתטיקה, ולכן גם היקרים ביותר מבין סוגי הכתרים.

בנוסף לכתרים הללו, קיימים גם כתרי זהב מיוחדים (כמו כתר גלוונו/קפטק שמבוסס על זהב טהור ומצופה חרסינה) וכן כתרי פלסטיק (אקריל) שמשמשים כתרי זמניים בלבד. ברפואת שיניים לילדים, לעיתים משתמשים בכתר טרומי מנירוסטה לשיני חלב פגועות. זהו פתרון זמני עד שהשן תתחלף.

 

כתר חרסינה וכתר זירקוניה – מה ההבדלים?

שני סוגי הכתרים הפופולריים ביותר כיום הם כתרים המבוססים על חרסינה (בין אם חרסינה מלאה או חרסינה על בסיס מתכת) וכתרי זירקוניה. רבים שואלים:האם עדיף כתר חרסינה או כתר זירקוניה? למעשה, לשניהם יש יתרונות משלהם, והבחירה תלויה בצרכי המטופל, במיקום השן ובשיקולים של אסתטיקה ותקציב. נסקור את ההבדלים המרכזיים ביניהם:

מאפיין	כתר חרסינה מלאה (E‑max) וזרקוניה	כתר חרסינה על מתכת (PFM)
אסתטיקה	שקיפות דומה לשן טבעית, ללא פס מתכתי בקו החניכיים	צבע חרסינה לבן, אך עם הזמן עלול להופיע פס כהה בחניכיים עקב חשיפת המתכת
חוזק ועמידות	E‑max – חוזק גבוה אך פחות עמיד מזרקוניה; זירקוניה – העמידות המירבית בפני עומסי לעיסה ושחיקה	חוזק טוב בזכות שלד המתכת, פחות נוטה לשבירה, אך חרסינה עלולה להיסדק תחת עומס חזק
בריאות החניכיים	תאימות ביולוגית גבוהה, לא גורמת לגירוי או שינוי צבע בחניכיים	השלד המתכתי עלול לגרום לקורוזיה ועדין תגובות אלרגיות או פיגמנטציה
השחזה נדרשת	בינונית עד מתונה – E‑max דורש השחזה מינימלית; זירקוניה דורש עובי מסוים	השחזה נרחבת יותר, כדי לפנות מקום גם למתכת וגם לחרסינה

 

אז מה עדיף?

במרפאתנו אנחנו נוטים להמליץ על כתרי זירקוניה ו-E-max ברוב המקרים, בעיקר בזכות העמידות והאסתטיקה שלהם לאורך זמן (אין פס מתכתי, ואין סיכון לקורוזיה). כתר זירקוניה מלא מתאים במיוחד לשיניים אחוריות עם עומס, וכתר זירקוניה מצופה חרסינה מספק תוצאות מעולות בשיניים קדמיות. עם זאת, ישנם מקרים בהם דווקא כתר חרסינה (למשל E-max) יהיה בחירה טובה, למשל כאשר מבצעים כתר בודד בשן קדמית מאוד בולטת בקו החיוך, וחיוני להגיע לשקיפות וגוון מושלם. לכן ההחלטה הסופית נעשית בהתייעצות עם רופא השיניים, שלוקח בחשבון את מיקום השן, כוחות הלעיסה, דרישות האסתטיקה והעדפת המטופל ולפיהם בוחר את סוג הכתר המתאים ביותר עבור כל אחד.

 

תהליך הרכבת כתרים לשיניים

הרכבת כתר היא תהליך המשלב עבודת רופא שיניים וטכנאי שיניים במעבדה. אמנם התוצאה הסופית (הדבקת כתר קבוע) מתבצעת בפגישה קצרה יחסית, אך בדרך יש מספר שלבים חשובים. התהליך הכללי להתקנת כתר לשן טבעית הוא כדלקמן:

1. בדיקה והכנת השן לטיפול: הרופא יבחן את השן המיועדת לכתר ויוודא שהיא אכן ברת-שיקום. אם השן חיה ועצבי השן תקינים, לעיתים ניתן לוותר על טיפול שורש ולבצע רק השחזה וכתר. אולם ברוב המקרים של כתר (בייחוד אם השן מאוד הרוסה) מבצעים טיפול שורש לפני הכתר, כדי למנוע כאבים או זיהומים תחת הכתר. לאחר טיפול השורש, או אם הוא כבר בוצע בעבר, ישקם הרופא את בסיס השן בעזרת מבנה ראשוני עליו יולבש הכתר.
2. יצירת מבנה (אם נדרש): כאשר כותרת השן המקורית הרוסה מאוד ואין די חומר שן לייצב עליו כתר, הרופא יבנה מבנה תומך בתוך השורש. מבנה הוא מונח לשחזור יסודי של שן לאחר טיפול שורש, והוא כולל יתד שמוחדרת לתעלת השורש וחומר בנייה שמשלים את צורת הכותרת. יש סוגים שונים של מבנים: מבנה מתכת מוברג (בורג מתכתי עם סתימה מעליו), מבנה מסיבי זכוכית (יתד פייבר פוסט עם חומר מרוכב), או מבנה יצוק שמוזמן מהמעבדה לפי מידת השן. לאחר בניית המבנה, השן מוכנה להמשך התהליך.
3. השחזה ועיצוב השן: הרופא ישחיז באופן מדוד את ההיקף והגובה של השן (או המבנה שבנה) כדי לפנות מקום לעובי הכתר העתידי וכדי ליצור צורה קונוסית קלה שתאפשר החלקת הכתר על השן. בהשחזה מורידים רק כמה שנחוץ, אך זהו שלב קריטי הדורש דיוק, שכן איכות ההשחזה תשפיע על אחיזת הכתר.
4. לקיחת מידות: לאחר הכנת השן, יש צורך להעתיק בצורה מדויקת את צורת השן המושחזת, השיניים הסמוכות והנגיסות. הרופא ייקח דגימה של השיניים, לרוב באמצעות חומר סיליקוני רך שהמטופל נושך למספר דקות עד שמתקשה או ע"י שימוש בסורק תלת-ממדי בתוך הפה ליצירת מודל דיגיטלי של השן. בנוסף למידות, נרשמים פרטים כמו גוון השיניים הסמוכות, צורת השן הרצויה וכו'. כל המידע הזה נשלח למעבדת השיניים, שם הטכנאי ייצר את הכתר בהתאם למידות ולהנחיות הרופא.
5. כתר זמני: מאחר שהכנת הכתר הקבוע אורכת זמן (כמה שבועות, בהתאם למעבדה), הרופא יכין וידביק כתר זמני מפלסטיק (אקריל) על השן המושחזת באותה פגישה. הכתר הזמני שומר על השן בינתיים. הוא מגן עליה מפני שברים, מאפשר לעיסה בסיסית ושומר על אסתטיקה, בעיקר אם מדובר בשן קדמית. חשוב לציין כי כתר זמני מחובר עם דבק חלש יחסית, ולכן אם הוא נופל יש לפנות לרופא לחיזוקו. אין להישאר זמן ממושך מאוד עם כתר זמני, משום שהוא לא אטום לחלוטין ועלול לצבור חיידקים עם הזמן.
6. ניסוי והדבקת הכתר הקבוע: כאשר הכתר הקבוע מוכן, המטופל חוזר למרפאה להשלמת הטיפול. הרופא מסיר את הכתר הזמני, מנקה ומייבש היטב את השן, ומניח את הכתר הקבוע על השן ללא דבק לבדיקת התאמה. הוא יוודא שהכתר יושב היטב, שאין הפרעות בסגירת הפה (הסגר) ושהצבע והצורה נראים מתאימים. לעיתים הכתר יותאם ע"י שיוף קל להתאמה מושלמת. אם הכל לשביעות רצון הרופא והמטופל, יעבור הכתר להדבקה סופית. ההדבקה נעשית באמצעות דבק דנטלי חזק וקבוע, שמקבע את הכתר על השן בחוזקה. לאחר ההדבקה, הכתר הופך למעשה לחלק אינטגרלי מהשן וקשה מאוד להסירו, והוא מתפקד כמו כותרת טבעית לכל דבר.

התהליך אינו כואב בדרך כלל, משום שהשן לרוב חסרת עצב (אחרי טיפול שורש) או תחת הרדמה מקומית. לעיתים, במיוחד בשיניים קדמיות, ייתכנו 1-2 פגישות נוספות להתאמות אסתטיות (למשל, לנסות את שלד הכתר או לוודא גוון) לפני ההדבקה הסופית. אך ברוב המקרים התהליך מסתיים בתוך שתי פגישות עיקריות – הכנה+מדידה+זמני, ולאחר מכן הדבקת הכתר הקבוע.

כך נראה התהליך:

 

 

מזה מבנה ואיך הוא קשור לכתרים בשיניים?

מבנה הוא שלב ביניים חשוב בחלק מהמקרים של הכנת כתר לשן. מבנה נדרש כאשר השן שעומדת לקבל את הכתר איבדה חלק גדול מכותרתה הטבעית (למשל בעקבות עששת עמוקה או שבר נרחב), ואין מספיק "שן" כדי שהכתר יחזיק היטב. במצב כזה, אחרי ביצוע טיפול שורש, רופא השיניים יוצר שחזור פנימי הנקרא מבנה: הוא כולל יתד שמקובע בתוך תעלת השורש, ועליו נבנה מילוי בצורה של כותרת מוקטנת. כך מתקבל בסיס מלאכותי שעליו אפשר להדביק את הכתר במקום הכותרת המקורית שנהרסה. ישנם שני סוגים עיקריים של מבנים:

• מבנה ישיר: מבוצע כולו ע"י רופא השיניים במרפאה, לרוב לאחר טיפול שורש. הרופא מכין יתד קטן ומחדיר אותו לתוך תעלת השורש המלאה בחומר הסתימה. היתד מספק עיגון, ומסביבו הרופא בונה עם חומר מרוכב מעין כותרת משוחזרת. זהו פתרון מהיר ופחות יקר.
• מבנה יצוק (עקיף): מבוצע במעבדה. הרופא לוקח מידות מתוך תעלת השורש והכותרת, ושולח למעבדה, שם יוצקים מבנה מתכתי מותאם בדיוק למבנה השן. מבנה יצוק נעשה לרוב ממתכת אצילה כדי למנוע קורוזיה, והוא מותאם באופן מושלם לחלל השן. היתרון שלו הוא דיוק מירבי והתאמה מצוינת, אולם יש לו גם חסרונות. לדוגמא, הוא יקר יותר, דורש לפחות שתי פגישות (מדידה והרכבה), ובגלל קשיחותו המוחלטת הוא יכול לגרום לשבר בשורש לאחר מספר שנים.

כיום נוטים יותר למבנים הישרים המיידיים ברוב המקרים, ורק במצבים עם הרס כותרתי קיצוני במיוחד בוחרים במבנה יצוק.

 

איך לנקות כתרים בשיניים?

אחת הטעויות הנפוצות בקרב מטופלים היא לחשוב שברגע שהשן מכוסה בכתר מלאכותי, אין צורך לדאוג יותר לניקיונה. זו טעות! גם שן עם כתר צריכה תחזוקה שוטפת וקפדנית, ואולי אף יותר משן רגילה. אמנם חומרי הכתר עצמם (חרסינה או זירקוניה) אינם מקבלים עששת כמו אמייל טבעי, אך המפגש בין הכתר לבין בסיס השן הוא אזור רגיש מאוד. בקו החיבור הזה עלולים להצטבר חיידקים ושאריות מזון, ואם לא מנקים אותם היטב אז תתפתח עששת בשן שמתחת לכתר או דלקת חניכיים סביבו. לכן, היגיינת הפה חשובה ביותר גם עם כתרים. יש לצחצח שיניים כרגיל פעמיים ביום לפחות, כולל את הכתרים (עם דגש עדין באזור החניכיים מסביב לכתר). בנוסף, חיוני להשתמש בחוט דנטלי כדי לנקות בין השיניים ובפרט בין הכתר לשן הסמוכה.

בנוסף לצחצוח ולחוט הדנטלי, מומלץ לבצע ניקוי תקופתי אצל שיננית, כל 6 חודשים, להסרת אבנית מסביב הכתר. אבנית היא מצע לחיידקים, ואם היא מצטברת ליד שולי הכתר היא עלולה לגרום לדלקת חניכיים ולנסיגה שחושפת את קו המתכת (אם יש) או את שורש השן.

שימור הכתר לאורך שנים תלוי במידה רבה בכם. ככל שתקפידו על ניקיון הפה ועל ביקורת תקופתית אצל רופא השיניים, כך יגבר הסיכוי שהכתר יחזיק מעמד שנים רבות ללא בעיות. כתרים איכותיים יכולים לשרת אתכם אפילו מעבר לממוצע, אם תשמרו היטב על היגיינת הפה ועל בריאות השן שמתחתם.

 

האם יש הנחיות מיוחדות אחרי הנחת הכתר?

לאחר הדבקת כתר קבוע בפה, אין צורך בהתאוששות מיוחדת או בהשגחה. עם זאת, ישנן כמה הנחיות קצרות טווח שכדאי לשים לב אליהן:

• המנעות מאכילה ושתייה: מומלץ להימנע מאכילה ושתיית משקאות במשך כחצי שעה לאחר שהכתר הודבק. זה מאפשר לדבק להתקבע לחלוטין בלי הפרעה. במיוחד הימנעו ממזונות קשים או לעיסה חזקה באותו צד בשעות הראשונות.
• רגישות קלה וחוסר נוחות זמניים: בימים שלאחר הדבקת הכתר ייתכן שתרגישו רגישות קלה בחניכיים סביב הכתר או בתחושה לא שגרתית בעת סגירת הפה. לרוב זה חולף מעצמו תוך ימים ספורים. אם לאחר כשבוע אתם חשים שהכתר "גבוה" מדי או מציק בנשיכה, פנו לרופא להתאמה קלה.

בטווח הארוך, לאחר שהכתר התייצב, אין הגבלות מיוחדות מעבר לשמירה על היגיינה ועל הימנעות מהרגלים הרסניים, כמו פתיחת פקקים עם השיניים או לעיסת קרח, שעלולים לפגוע גם בשיניים טבעיות וגם בכתרים.

 

כמה זמן מחזיק כתר בשן?

כתר בשיניים אינו פתרון לנצח, אבל אורך חייו יכול להיות ממושך מאוד. לפי הספרות המקצועית, תוחלת החיים הממוצעת של כתר שן היא בין 7 ל-10 שנים. בפועל, כאשר הכתר איכותי והרופא מיומן, והוא מותקן בפה בריא ומתוחזק היטב,  ניתן לראות כתרים שמחזיקים גם 15 שנה ויותר ללא בעיות. כמה גורמים עיקריים משפיעים על אריכות ימיו של כתר:

• היגיינת הפה של המטופל: זהו הפרמטר החשוב ביותר. מטופל ששומר בקפדנות על ניקיון השיניים, משתמש בחוט דנטלי ונבדק באופן סדיר אצל רופא השיניים, יאפשר לכתר שלו להחזיק זמן רב יותר. לעומת זאת, הזנחה בניקיון עלולה לגרום לעששת בשן שמתחת לכתר או לדלקות חניכיים סביבו שיערערו את אחיזת הכתר.
• עמדת השן והרגלי לעיסה: כתרים בטוחנות אחוריות נושאים בעומס לעיסה גדול ועלולים להישחק או להיסדק מהר יותר מכתרים בשיניים קדמיות. גם הרגלים כמו חריקת שיניים לוחצים על הכתר ויכולים לקצר את חייו. במקרים כאלה ייתכן ותצטרכו בהתקנת סד לילה לשמירת הכתר.
• איכות ההתקנה והחומר: כתר שיוצר במעבדה טובה והודבק היטב על ידי רופא מנוסה, יחזיק מעמד יותר זמן. חומרים כמו זירקוניה ו-Emax נוטים להיות עמידים לאורך שנים רבות מבלי לשנות צורה או צבע, בעוד שכתרי מתכת עלולים עם הזמן לגרום להכתמת חניכיים או להתבלות (חלודה קלה במתכות לא אצילות).

חשוב להבין שאפילו אם כתר מתבלה אחרי עשור, לא תמיד צריך להחליף אותו מייד. אם הוא עדיין יושב טוב ואין עששת או דלקת, ניתן לעקוב. אך אם רופא השיניים מזהה בעיה כמו רווח שנוצר בין הכתר לשן, שבר בחרסינה, עששת תחת הכתר או דלקת חוזרת, סביר להניח שיומלץ להחליפו בכתר חדש כדי למנוע נזק לשן.
בשורה התחתונה, ההשקעה בכתר איכותי וטיפול נכון בו עשויה לספק לכם שנים ארוכות של חיוך בריא ללא דאגות.