טיפול בפלואוריד

טיפול בפלואוריד הוא הליך ברפואת שיניים משמרת שבו מורחים פלואוריד (מינרל טבעי) על השיניים כדי לחזק אותן ולהגן מפני עששת. פלואוריד מוכר ברפואת שיניים כחומר מונע עששת יעיל, כל עוד משתמשים בו במינון נכון. למעשה, בשל יעילותו, מדינות רבות (כולל ישראל בעבר) הוסיפו פלואוריד למי השתייה כדי להפחית עששת באוכלוסייה. הפלואוריד נמצא גם באופן טבעי במזונות שונים (כמו בתה, דגים ופירות) ובמוצרי היגיינה דנטלית כגון: משחות שיניים, מי פה וג’לים למריחה על השיניים. להלן תשובות לשאלות נפוצות שיעזרו לכם להבין את חשיבות הטיפול בפלואוריד וכיצד הוא מתבצע.

מה זה פלואוריד וכיצד הוא מועיל לשיניים?

פלואוריד הוא מינרל שתכונתו העיקרית היא חיזוק זגוגית השן (אמייל). כאשר פלואוריד נספג בשן הוא משתלב במבנה האמייל ויוצר תרכובת חזקה (פלואוראפטיט) שמקנה לשן עמידות גבוהה יותר בפני חומצות וחיידקים. במילים פשוטות: הפלואוריד מאט את קצב פירוק השן על-ידי חומצות, מעודד השבת מינרלים (רמינרליזציה) של אמייל שנפגע, ומקטין את פעילות חיידקי העששת. בנוסף לכך, לפלואוריד יש אפקט אנטיבקטריאלי שהוא מעכב ומחטא את רובד החיידקים על פני השיניים, וכך מסייע למנוע היווצרות חורים ודלקות חניכיים. בזכות מנגנונים אלו, פלואוריד נחשב ל”חבר” הטוב של השיניים ומומלץ ככלי חשוב בשמירה על בריאות הפה.

למי ומתי מומלץ לעבור טיפול פלואוריד?

בעוד שטיפולי פלואוריד יכולים להועיל כמעט לכל אחד, הם יעילים במיוחד בקרב ילדים ובני נוער בשנות התפתחות השיניים. בתקופה זו (עד בערך גיל 13) מינרלים כמו פלואור וסידן חיוניים לבניית השן החזקה. מריחת פלואוריד סדירה אצל שיננית או רופא שיניים בגיל צעיר תורמת להתפתחות אמייל עמיד יותר לעששת לאורך שנים. עם זאת, גם למבוגרים הטיפול מומלץ ובמיוחד למי שנמצאים בסיכון גבוה לעששת או רגישות בשיניים. אם יש לכם היסטוריה של חורים בשיניים, נטייה ליובש בפה, נסיגת חניכיים, הרגלי תזונה עתירי סוכר או שאתם מתקשים בשמירה על היגיינת הפה (למשל בשל גשר/מכשור אורתודונטי), טיפול פלואוריד תקופתי יכול לסייע בחיזוק השיניים ולמנוע בעיות חמורות בעתיד.

מנגד, לא כולם בהכרח “זקוקים” לטיפול פלואוריד בתדירות גבוהה. אם אתם מבוגרים שמעולם לא סבלו מעששת ושומרים היטב על היגיינת הפה, ייתכן שהפלואוריד שאתם מקבלים ממשחת השיניים וממקורות אחרים מספיק עבורכם. בכל מקרה, מאחר שהטיפול לא מזיק בשימוש נכון, רופא השיניים יכול להמליץ עליו כצעד מניעתי מועיל כמעט לכל מטופל.

כיצד מתבצע טיפול פלואוריד במרפאת השיניים?

טיפול פלואוריד מקצועי מתבצע לרוב על ידי שיננית או רופא שיניים בסיום ניקוי השיניים התקופתי. אחרי שמסירים אבנית ורובד חיידקים מהשיניים, מורחים פלואוריד על משטחי השן.

ישנן שתי שיטות נפוצות:

1. מריחת ג’ל פלואוריד באמצעות תבניות מיוחדות – בטיפול בשיטה זו, הפלואוריד מגיע כמשחה סמיכה המתוקה בטעמים שונים. השיננית מניחה כמות מהג’ל בתבנית בצורת קשת השיניים, ואתם נושכים את התבנית ומחזיקים אותה בפה במשך כדקה עד ארבע דקות. לאחר מכן מסירים את התבנית, יורקים את שאריות החומר.
2. מריחת לכת פלואוריד ישירות על השיניים – בטיפול בשיטה זו, השיננית צובעת על השיניים שכבה דקה של פלואוריד מרוכז בטעמים שמתייבש במהירות.

שתי השיטות אינן כואבות או פולשניות ואין צורך בהזרקה או בקידוח, רק להחזיק חומר על השן לפרק זמן קצר.  המטרה היא שכל שטח האמייל יצופה בפלואוריד, לקבלת הגנה מירבית.

במרפאת השיניים שלנו אנו משתמשים בשיטה השניה.

מה חשוב לעשות אחרי טיפול פלואוריד?

בתום הטיפול תקבלו הנחיות לשמירה על אפקטיביות הפלואוריד. ההמלצה העיקרית היא להימנע מאכילה ושתייה כשעתיים לאחר המריחה. במיוחד יש להימנע ממשקאות או מזון חם מאוד או קר מאוד בפרק זמן זה. בנוסף, ב-24 השעות שלאחר הטיפול רצוי להימנע ממזונות קשים מאוד או חומציים (כמו למשל שקדים קשים, גזר, מיצי פירות חמוצים או משקאות מוגזים).

מטרת ההגבלות הללו היא לתת לשכבת הפלואוריד שהוטמעה באמייל זמן להתייצב ולהמשיך להגן על השן. אכילה מיידית או מזון חומצי עלולים לשפשף או לנטרל חלק מהפלואוריד לפני שנספג, ולכן חשוב להקפיד על ההנחיות. לאחר כיממה תוכלו לחזור לשגרה מלאה של אכילה ושתייה. כמובן, אין להגביל שתיית מים: ניתן ואף מומלץ לשתות מים כרגיל (מים אינם פוגעים בשכבה, להפך, הם שוטפים סוכרים וחומצות).

כל כמה זמן מומלץ לבצע טיפול פלואוריד?

תדירות הטיפול בפלואוריד תלויה במצב הפה האישי שלכם וברמת הסיכון שלכם לעששת. אצל מטופל ממוצע ללא גורמי סיכון מיוחדים, פעמיים בשנה (כל 6 חודשים) בדרך כלל יספיקו, בהתאמה לביקורות התקופתיות אצל השיננית. אכן, ברוב המרפאות נהוג להציע טיפול פלואוריד בסיום כל ניקוי שיניים שגרתי. לעומת זאת, אם אתם בסיכון גבוה לעששת, ייתכן שיומלץ לכם על טיפולי פלואוריד בתדירות גבוהה יותר, למשל כל 3–4 חודשים. מטופלים עם מחלת חניכיים פעילה שמגיעים לניקוי לעיתים קרובות (נניח, 3–4 פעמים בשנה) יכולים לקבל פלואוריד אחרי כל ניקוי ללא חשש. טיפול פלואוריד הוא הליך פשוט שיכול לחסוך טיפולים מסובכים ויקרים בהמשך, ולכן מומלץ למטופלים בסיכון גבוה לעששת להשקיע בו אחת לשלושה עד שישה חודשים. בסופו של דבר, רופא השיניים או השיננית ימליצו לכם על התדירות המתאימה בהתבסס על מצבכם. זכרו שטיפול פלואוריד תקופתי הוא אמצעי מניעה שמטרתו לחזק את השיניים באופן שוטף כדי למנוע נזק עתידי.

האם השימוש בפלואוריד בטוח? יש תופעות לוואי?

כאשר משתמשים בפלואוריד בהתאם להנחיות, הוא נחשב בטוח לחלוטין ואין לו תופעות לוואי בריאותיות משמעותיות. פלואוריד אכן עלול להיות רעיל במינונים עצומים, אך ריכוזי הפלואוריד המשמשים בטיפולי שיניים ובמי השתייה הם מזעריים. עודף פלואוריד לאורך זמן אצל ילדים עלול לגרום לפלואורוזיס, הופעת כתמים לבנבנים על גבי האמייל. זה קורה רק בחשיפה ממושכת לכמויות פלואוריד הגבוהות הרבה מעל המומלץ (פי 10 ויותר), ובמקרים קיצוניים הכתמים עלולים להפוך לצהבהבים-חומים ואף לפגוע במבנה השן. חשוב להדגיש שמצב זה נדיר וניתן למניעה בקלות באמצעות שימוש בפלואוריד תחת פיקוח, הקפדה שילדים ישתמשו בכמות משחה קטנה בהתאם לגילם, עידוד ילדים לירוק את שאריות המשחה לאחר הצחצוח, ואחסון מוצרי פלואוריד הרחק מהישג ידם של קטנטנים. במסגרת הטיפול אצל השיננית, אין סכנה לבלוע כמות מזיקה. השיננית מניחה את החומר בצורה מבוקרת, ובסיום הטיפול אתם יורקים ומוצאים את רובו מהפה. גם השימוש היומיומי במשחות שיניים ובמי-פה עם פלואוריד נחשב בטוח לגמרי, ואין עדות לנזק כלשהו מחשיפה כזו כשמשתמשים בו לפי ההנחיות. למעשה, הקהילות המדעיות וגופי הבריאות הגדולים (כגון ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות, ה-CDC בארה"ב והאיגודים לרפואת שיניים) מסכימים כי התועלת בפלואוריד עולה לאין שיעור על הסיכונים, כשהוא בשימוש אחראי ומבוקר.

האם צריך טיפול פלואוריד אם כבר מצחצחים עם משחת שיניים מופלרת?

שאלה מצוינת! רבים תוהים אם הטיפול הנוסף אצל השיננית לא “מיותר” כשמשחת השיניים הביתית כבר מכילה פלואוריד. אמנם נכון שהצחצוח היומיומי עם פלואוריד ומי השתייה (אם הם מופלרים) מספקים מינון תחזוקתי קבוע של פלואוריד שכל אחד “זוכה” לו, אך טיפול פלואוריד מקצועי נותן מינון מרוכז וישיר יותר שמחזק את השיניים מעבר לשגרה היומית. השילוב בין השניים הוא הטוב ביותר, כלומר, צחצוח פעמיים ביום במשחה עם פלואוריד, ובנוסף טיפול פלואוריד תקופתי בהתאם לצורך, יספקו יחד הגנה מיטבית. אין חשש ל"הגזמת פלואוריד" עקב השילוב הזה, משום שכמות הפלואוריד בטיפול נשארת במסגרת הבטוחה. כפי שצוין, רק צריכה מוגזמת מאוד (למשל בליעת כמויות גדולות של משחה באופן קבוע) עלולה להזיק. לכן, אם רופא השיניים ממליץ לכם על פלואוריד, כדאי להיענות להצעה.

הטיפול המקצועי פשוט נותן “שכבת הגנה” נוספת ומרוכזת שאי אפשר להגיע אליה בצחצוח רגיל.

בשורה התחתונה: משחת שיניים עם פלואוריד איננה תחליף לטיפול מרוכז, אלא השלמה הדדית במסגרת תחזוקת בריאות הפה.

מהו מצב הפלרת מי השתייה בישראל?

נכון להיום, מי הברז בישראל אינם כוללים בפלואוריד. ההחלטה לבטל את החובה להפלרה נכנסה לתוקף עם תקנות שרת הבריאות יעל גרמן באפריל 2013, והפסקת ההפלרה החלה בתחילת 2014.

ביוני 2015 החליט סגן שר הבריאות יעקב ליצמן להחזיר את חובת ההפלרה, והצעתו אושרה בוועדת הפנים של הכנסת במרץ 2016, אך בפועל עד היום התוכנית לא הוצאה לפועל והמים ברחבי הארץ ממשיכים להגיע ללא תוספת פלואוריד.

מהי עמדת משרד הבריאות על בטיחות הפלואוריד?

פלואוריד במוצרי היגיינה ביתיים (משחות שיניים ומי-פה) נחשב על-ידי משרד הבריאות ליעיל ובטוח, בתנאי שימוש בהתאם להנחיות הריכוז והכמות המומלצים לכל גיל.

כמות משחת השיניים המומלצת לשימוש לפי גיל:

• מבקיעת השן הראשונה עד גיל שנתיים: השתמשו בכמות משחה מזערית (בגודל "גרגר אורז") של משחת שיניים בריכוז של 1,000 חלקיקים למיליון (חל"מ/ppm) פלואוריד (מידע זה מופיע על גבי אריזת משחת השיניים).
• בין גיל שנתיים ל-6 שנים: חשוב להגדיל את כמות המשחה לגודל "אפונה" ולעודד את הילד או הילדה לירוק את המשחה בסיום הצחצוח.
• מגיל 6 ומעלה: השתמשו במשחת שיניים בריכוז של 1,450–1,500 חל"מ פלואוריד, בכמות הגדולה יותר מגודל "אפונה".

מי-פה עם פלואוריד ניתן לשלב בשגרת ההיגיינה הביתית, בהתאם להמלצת הרופא/השיננית, בעיקר עבור מי שנמצאים בסיכון גבוה לעששת (יובש בפה, נסיגת חניכיים וכדומה).

בנוסף, המשרד ממליץ על טיפולי פלואוריד מקצועיים במרפאה (ג’ל או לכה) אחת עד פעמיים בשנה, לפי רמת הסיכון לעששת האישי – ילדים, מתבגרים ומבוגרים.

משרד הבריאות מפרסם הנחיות ברורות לצמצום הסיכון לפלואורוזיס (כתמים אמייליים בהגזמה בחשיפה לפלואוריד) באמצעות פיקוח על כמות המשחה לילדים (גרגר אורז עד גיל 2, “גודל אפונה” לגיל 2–6) ועידוד יריקת שאריות המשחה לאחר הצחצוח.

חשוב לציין שמשרד הבריאות כן תומך בהפלרת מי הברז בישראל וכיום כשאין לנו אפשרות מי ברז מופלרים אז הם סוברים שחשוב לקבל את הפאוריד בטיפול במרפאת שיניים וגם ברמה שוטפת ע"י משחות השיניים.